ביהמ"ש העליון אישר הרשעת המבקש בתרמית, שמטרתה השגת אשרות להבאת עובדים זרים לישראל שלא כדין

1.         בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים, נטען כי בשנת 2001 פנה המבקש לשירות התעסוקה בבקשה להקצאת היתרים להעסקת 149 עובדים זרים בחברת "אליהו את אליהו", הפועלת בתחום הבנייה ורשומה כעוסק מורשה. לאחר קבלת ההיתרים מכר אותם המבקש לחברת אמ.אס.אר. חברה בינלאומית בע"מ, באמצעות מנהלה, ג'וי מה מהי, וזאת תמורת סכום של לפחות 510,000 דולר, מתוכם הפריש לאליהו זגורי, מנהלה של חברת "אליהו את אליהו" סכום של 130,000 דולר. כן נטען, כי המבקש לא דיווח על הכנסתו ממכירת ההיתרים לשלטונות מע"מ, ושהוא עשה זאת במרמה ובכוונה להתחמק ממס. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הורשע המבקש בעבירה של קבלת דבר במרמה ועבירות נוספות על פי חוק מס ערך מוסף, ובעקבות כך נדון ל-18 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי וקנס על-סך 50,000 ש"ח.

2.         במהלך משפטו בפני הערכאה הדיונית טען המבקש, כי לאחר שההיתרים נתבקשו והתקבלו במרמה על-ידי חברת "אליהו את אליהו", פנה אליו מנהלה כדי שיסייע לו לגייס את העובדים הזרים ובהליכים מול משרד-הפנים לקבלתן של אשרות כניסה עבורם. לגרסתו, כך עשה בסיועו של ג'וי מה מהי, והוא עשה זאת כנגד עמלה שהובטחה לו. בית-המשפט מצא, כי הבקשה לקבלת ההיתרים אכן הוגשה לשירות התעסוקה על-ידי אחרים, אולם בשלב כלשהו נפסק הטיפול בבקשה, עד שנשלחה לחברת "אליהו את אליהו" הודעה כי הטיפול בתיק מתעכב, בשל מחסור במסמכים מטעם החברה הדרושים לשם הנפקת ההיתרים. מאותו שלב, היה זה המבקש אשר פעל באופן בלעדי להשלמת הנתונים שנתבקשו, דבר שהביא בסופו של יום לקבלת ההיתרים. נקבע, כי המבקש ידע גם ידע על התרמית באמצעותה התקבלו ההיתרים, היינו כי העובדים לא נחוצים כלל לחברה מאחר ולא היתה פעילה.

2.         בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, טען המבקש, כי תהליך קבלת אשרות הכניסה האמורות הינו דו-שלבי. ראשיתו מול שירות-התעסוקה, המעניק היתרי כניסה, והמשכו מול משרד-הפנים המעניק אשרות כניסה בהתאם להיתרים. לטענתו, התרמית אשר הובילה לקבלת ההיתרים החלה והסתיימה לפני שפנו אליו שאר המעורבים בפרשה כדי שיסייע בידם. לדבריו, הוא החל לפעול מול משרד-הפנים לאחר שהיתר ההעסקה כבר היה לעובדה מוגמרת, ועל כן לא חטא בביצוע מעשה אסור.

בית-המשפט המחוזי דחה טענה זו משני טעמים. הראשון, עניינו בכך שתהליך הבאתם של עובדים זרים לישראל היא מסכת אחת, המתחילה בהגשת הבקשות לשירות התעסוקה ומסתיימת לאחר קבלת האשרות ממשרד-הפנים והגעת העובדים לישראל. על כן, העובדה כי פעולתו של המבקש התמצתה בפנייתו למשרד הפנים, אינה פוטרת אותו מאחריות לתרמית. טעם שני הוא קביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית, בה לא מצא בית-המשפט המחוזי מקום להתערב, היינו, כי המבקש נכנס לפעולה כבר בשלב המקדמי בו פעלה חברת "אליהו את אליהו" מול שירות התעסוקה. נקבע, כי לכל אורך מעורבותו בתהליך, ידע המבקש כי מדובר בתרמית שמטרתה השגת אשרות להבאת עובדים זרים לישראל שלא כדין. 

3.         עתה עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. להשקפתו, מעורר עניינו שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות לאפשרות להרשיע נאשם במעשה תרמית כאשר לא היה שותף למעשה העבירה, או לפחות לא נטל חלק במרבית שלביו, ורק נהנה מתוצאות המעשה.

4.         דין הבקשה להידחות. על-אף ניסיונו של המבקש לעטות את הבקשה באצטלה של שאלה משפטית עקרונית, בסופו של יום היא אינה אלא הזמנה להתערב בממצאים שבעובדה ומהימנות אשר נקבעו לאחר דיון מעמיק אותו קיימה הערכאה הראשונה, ושבו ונבחנו בקפידה בידי ערכאת הערעור. כאמור, קבעו ערכאות קמא כי המבקש היה שותף בכיר במעשה התרמית, הן בפעולותיו מול שירות התעסוקה והן בפעולותיו מול משרד-הפנים. הנה כי כן, בקשה זו מוגבלת היא לעניינו הפרטני של המבקש, ואין היא מעלה שאלה כלשהי המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית.

אשר על-כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש. 

           ניתנה היום, א' באייר התשס"ח (6.5.08)

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    קה

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il